<h1>סמ"ק מצוריך סימן ק"פ</h1>
<h2>דף מז:</h2>
המקדש באיסורי הנאה אין קידושיו כלום מכרו וקדשו בדמיהן מקודשתא) חוץ מעבודה זרה שתופסת דמיהב). א)0ולכתחילה לא יקדש כדאיתא בנדרים פרק השותפין (דף מ"ז) ואסור זה מדבריהם (לא) [לו] אסור לקדש אבל לאחר מותר, עכ"ל ס"ג. ב)0עשה לי שירים, פירוש אצעדה, נזמים וטבעות ואקדש אני לך, פ"ה בשכר פעולתך ומוקי לה אפילו בממון אחר שאינו שלו ואמר הרי את מקודשת לי בשכר פעולתי חכמים אומרים אינה מקודשת ודכ"ע ישנה לשכירות מתחילה עד סוף, פ"ה כל פרוטה ופרוטה שנגמרה נתחייב בה בעל מלאכה לפועל כשמחזירן לה הויא ליה [מלוה] למפרע, פירש התוספות דיש לדקדק דהילכתא ישנה לשכירות מתחילה ועד סוף מההיא דעבודה זרה פרק קמא (דף י"ט) גבי הגיע לכיפה שמעמידין בה עבודה זרה אסור לבנותה וקא"ר אלעזר בגמרא אם בנה שכרו מותר ומפרש התם דקסבר ישנה לשכירות מתחילה ועד סוף [דאימת] מיתסר במכוש [אחרון] מכוש אחרון לית בה שוה פרוטה ש"מ דהכי הלכתא דליכא אמורא דפליג עליה ומכל מקום שכירות אינה משתלמת אלא לבסוף כדמפיק מקרא באיזהו נשך (ב"מ דף ס"ה) משכיר שנה בשנה יהיה עמך שכירות של שנה זו אינה משתלמת אלא בשנה האחרת ולא נפקא מינא בהך פלוגתא דיש שכירות אלא לעניין קידושי אשה אי חשיב מלוה דלעניין ההיא דע"ז אם בנה (שנה) [שכרו] מותר ולא נפקא מידי לעניין ע"ז דהא דאמר רב (ב"מ ע"ז) פועל יכול לחזור בו אפילו בחצי יום הוי אפילו למ"ד אינה לשכירות אלא לבסוף, ע"כ לשון שנץ פרק האיש מקדש (דף מ"ח). באמת אמרו בין בשכר שעשיתי עמך בין בשכר שאעשה עמך אינה מקודשת ואם הוסיף (נותן) [נופך] משלו מקודשת דהמקדש במלוה ופרוטה דעתיה ודעתה אפרוטה, ע"כ לשונו בהאיש מקדש (שם). האומר לאשה הרי את מקודשת לי על מנת שאדבר עליך לשלטון ואעשה עמך כפועל, פ"ה כפעולת יום אחד, דבר עליה לשלטון ועשה עמה כפועל מקודשת ואם לאו אינה מקודשת אמר ריש לקיש והוא שנתן בה שוה פרוטה, פ"ה ואמר לה התקדשי לי בפרוטה זו על מנת כו' והא אתא לאשמעינן תנא דידן דשכר דיבור או בשכר פעולה לא מקדשה דישנה לשכירות מתחילה ועד סוף ומלוה היא דכל על מנת היכא דהב ליה הוא, על מנת שירצה אבא רצה האב מקודשת לא רצה האב אינה מקודשת מת הבעל מלמדין האב לומר איני רוצה כדי לעקור את הקידושין למפרע ולא תזקק ליבם, ע"כ לשונו בפרק האומר (דף ס"ג).
<h2>דף ס:</h2>
הגה"ה מן התוס', כתובה אם (עם) עשו קניין ביום ד' אפילו לא חתמה עד ימים רבים אין לחוש אבל אם לא עשו קניין ביום ד' צריך למחוק רביעי ולכתוב היום שנחתם, (ולבסוף יכתוב היום שנחתם) ולבסוף יכתוב היום ההוא דביני חטי שריר וקים ואם נחתם בחמישי יעשה מרביעי חמישי ודיו עכ"ל התוספות. הגה"ה מתשב"ץ (סי' תנ"ז) אם כתבו הפרט בתוך הכתובה בטעות כגון שהיה לו לכתוב בשנת נ"א לפרט וכתב בשנת נ' לפרט ולא הרגיש עד לאחר הנישואין הכתובה פסולה מפני שהיא מוקדמת ואמרינן שטרות המוקדמין פסולין ואמנם החופה אינה בטעות לפי שהבעל הקנה לה תנאי כתובה וצריך לכתוב אחרת דאסור לשהות עם אשתו כו' אבל אם כתב בשנת נ"ב לפרט והיה לו לכתוב בשנת נ"א לפרט אינה פסולה שהמאוחרים כשרים וכשראש חדש אייר שהוא ל' בניסן כותבין ל' יום לחדש ניסן דמתקרי ראש חדש אייר ואין לכתוב בסתם ראש חדש אייר ולא בסתם בל' בניסן וכן משמע בפרק מי שהיה נשוי, וביום ב' יש לכתוב בסתם באחד באייר, בשני חסר יוד וכן בששי אבל בחמישי מלא יוד עכ"ל תשב"ץ.
<h2>דף צא.</h2>
אמרינן בפרק המגרש (גיטין דף פ"ט), אשת איש שפשטה ידה וקבלה קידושין מאחר בפני בעלה הרי זו מקודשת לשיני שהאשה שאמרה גרשתני נאמנת חזקה אין אשה מעיזה בפני בעלה כרב המנונא, פי' שם וכן בפרק התקבל (דף ס"ד), ופסק ר"י כמותוא), והלכך פסק ר"י כרב המנונא שבכל התלמוד מקשין מדבריוב), אבל אם קדשה אדם אחר שלא בפני בעלה אינה מקודשת לפי שאין קידושין תופסין בה עד שתביא ראייה שנתגרשה קודם שתקבל קידושיה דקיימא לן דכל שלא בפניו מעיזה. א)0ומכאן פסק ר"י בתשובה על האשה שאמרה על בעלה ישען על ביתו ולא יעמוד שאינו יכול להיות עמה כדרך ארץ שהיא נאמנת אפילו הוא מכחישה רק שתאמר בפני בעלה דאין האשה מעיזה פניה כגון ההיא דגרשתני דנאמנת ולא דמי לההיא דנדרים (דף צ') דהשמים ביני לביניך דאמרינן תביא ראייה לדבריה דהתם מיירי לענין יורה כחץ דאיהו לא קים ליה כדאיתא ביבמות (דף ס"ה) ולכך מעיזה ומעיזה לשקר גם בפני בעלה אבל במיליה דקים ליה לדידיה אינה מעיזה וכיון דקים ליה לדידיה כמו לדידה בישען על ביתו ולא יעמוד אינה מעיזה מלשקר בפני בעלה ונאמנת כמו בההיא דגרשתני ולכך כופין גבי ישען על ביתו להוציא וליתן כתובה, כך פירש ר"י בתשובה עכ"ל ס"ק. ב)0מיהו בפרק ב' דכתובות פירש הק' מדרוי"ש נ"ע דהא דרב המנונא דאמר (שם דף כ"ב) נאמנת הני מילי לאוסרה עליו אבל להתירה לשוק אינה נאמנת ומביא ראייה מפרק בתרא דנדרים (דף צ"א) דקאמר להו איבעיא להו אמרה לבעלה גרשתני מהו אמר רב המנונא ת"ש האומרת טמאה אני לך, פירוש אסורה אני לך, נאמנת ומדמייתי רב המנונא גופא מטמאה אני לך דהיינו אסורה על אשה שאומרת לבעלה גרשתני ש"מ דהאשה שאמרה כו' שאמר רב המנונא היינו לאוסרה עליו ולא להתירה לשוק, ועוד ראייה מפרק הכותב (כתובות דף פ"ט) דקאמר התם אמר רב יוסף הכא במאי עסקינן דליכא שם עידי גירושין ומיגו דיכול לומר לא גרשתיה יכול נמי לומר גרשתיה ונתתי לה כתובתה ואם איתא דהא דאמר רב המנונא נאמנת אף להתירה לשוק [איך] קאמר תלמודא דמשום האי דמיגו אמרינן במתניתין בהכותב (שם) הרי (אמר) [אלו] לא יפרעו אדרבה יש לנו לומר ש[י]פרע לה כתובה דאם אמר לא גרשתיה היא תאמר גרשתני ונאמנתי לדבריך גם להתירה לשוק ואם כן תגבה כתובה דתנאי כתובה הוא לכשתינשאי לאחר תטלי מה שכתבתי ליכי אלא ש"מ דרב המנונא לאוסרה עליו קאמר ולא להתירה לשוק, וכן כתב המיימון נ"ע וזה לשונו (הלכות גירושין פרק י"ב ה"א), האשה שהוחזקה אשת איש ובאה ואמרה גרשני בעלי אינה נאמנת להתיר עצמה אבל פסלה נפשה לכהונה לעולם, ובפרק התקבל (גיטין ס"ד) דפריך ולימא חזקה שליח עושה שלוחותו דאמר רב יצחק בר יוסף אמר רבי יוחנן האומר (לאשה) [לשלוחו] צא וקדש לי אשה אסור בכל הנשים שבעולם חזקה שליח עושה שלוחותו ומשני הני מילי לחומרא אבל לקולא לא, פירוש כמו הכא שהוא קולא להתירה לשוק, ופריך וליהמנה לדידה מדרב המנונא דאמר האשה כו' והתם להתירה לשוק ואע"פ [כן] מביא מדרב המנונא וא"כ [קשה] לפסק הר' מרוינ"ט ותירץ הר' נ"ע דהתם בפרק התקבל יש לומר שטינה להתירה לשוק משום דאיכא שתי חזקות חזקה שליח עושה שלוחותו וחזקה דאין אשה מעיזה פניה בפני בעלה ויתיב שפיר עכ"ל בפרק ב' דכתובות. ומה שמביא ראייה מן המיימון קשה שהרי התם מיירי שלא בפניו כדמשמע הלשון דגרשני בעלי ולא קאמרה גרשתני ואדרבה בהלכות גירושין כתב המיימוני (פרק י"ב ה"ב) דנאמנת אפילו להתירה לשוק, עכ"ל הר"ר יצחק.
